נכתב בעקבות לימוד פרשת וישלח בבית המדרש. ואקטואלי מאוד גם לאחר ו"ישב", "מקץ" ו"ויגש"

בחזרתו ארצה לאחר שנים ארוכות בבית לבן, מוטרד יעקב מאוד מההכרח לשוב ולפגוש את אחיו את עשו. מקריאה בפרשת וישלח לא ברור ממה בדיוק הוא מוטרד, האם הוא חושש שעשו עדיין רוצה לנקום בו על גנבת הבכורה,  האם אלה רגשות האשם שמיסרים אותו, האם הוא חושש שעשו ימנע את שיבתו לבית אבא.  הפרשה מאריכה בתאור ההכנות של יעקב למפגש הגורלי הזה. והנה לאחר דחיות רבות כשהוא פוגש את עשו כתוב: וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ: (בראשית לג  4). נראה שעשו שמח מאוד לפגוש את יעקב, להכיר את נשותיו ואת ילדיו, הוא מסרב לקבל את כל המתנות והתקרובות שיעקב הכין לו, ואף מציע ליעקב ללכת איתו יחד. יעקב מסרב (בנימוס, יש לומר) ונפרד מעשו לשלום. נראה שגם אחרי המפגש בו מתבהר  כמעט בודאות שעשו אינו שומר טינה ליעקב, יעקב נשאר עם רגשי האשם ביחס לעשו.

נשאלה בבית המדרש השאלה האם יש מקום המציג אהבת אחים, האם יש מקום בו כתוב אהבה ביחסי אחים, ואם לוא מדוע?

ואכן, ספר בראשית מציג סדרה של יחסים מתוחים וטרגיים בין אחים:  קין רצח את הבל אחיו, שרה דאגה לגרש את הגר עם בנה ישמעאל שהווה איום על יצחק הצעיר, יעקב גנב את הבכורה לעשיו, ובני יעקב מכרו את יוסף, אחיהם הצעיר, לישמעאלים.

מה כל כך מתוח – כל כך מסוכסך, ביחסי אחים?  האם במשפחה נורמאלית אחים אוהבים זה את זה בלב שלם? האם יכולה להתקיים אהבת אחים המשתווה לאהבה בין גבר לאשה? האם העמידה בשוויונית לכאורה לנוכח אותו זוג הורים, התחרות והקנאה העולות מעמידה כזאת יוצרות מצע בעייתי להתפתחות של אהבה טהורה. (אם קיימת אהבה כזאת בעולם)

תחרות בין אחים מובנית, אם כן, בבסיסה מהתחרות על אהבת ההורים, מתפתחת מרגשי אשם על "נצחון" בתחרות על לב ההורים (גנבת הבכורה), ובשיאה היא גם תחרות על הירושה הפיסית של נכסי ההורים (הברכה). הפיצול בין אהבת אבא לאהבת אמא מסבך עוד את התמונה, ואיתה גם הנסיון כל אחד מההורים לא לחזור אל השגיאה, הפגיעה או הצלקת שלו מהוריו (יצחק שלאחר העקידה, יעקב לאחר גנבת הברכה).

המדרש (בראשית רבה כב ז) שואל על מה רצח קיין את הבל? ונותן על כך ארבע תשובות: על כסף, על חלקת אדמה, על מקום המקדש (אמונה), על אשה.  בעצם כל מוקדי הסכסוך בין בני אדם ובין עמים יכולים להוות עילה לרצח אחים.

  מנקודה זאת נבחן את דברי ההתגלות של אלוהים לרבקה בבואה לדרוש אותו בדבר התאומים שבבטנה (בראשית כה, אם כן למה זה אנוכי?).

אלוהים אומר לרבקה: "שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (בראשית כה כג)  כלומר, בנייך הם לא רק שני אחים תאומים שיוולדו מאותה אם, הם גם שני לאומים, והצעיר בהם יהיה עדיף על הבכור (רב). האם  המתח התחרות והקנאה שמצאנו, אשר מובנים ביחסים בין אחים הם המודל של מתיחויות מאבקים ומלחמות בין לאומים? האם לדעת התורה יריבות וחברות (אחוה), תחרות ושתוף פעולה, קנאה ומשיכה המאפיינים יחסים בין אחים לנוכח הוריהם הם מראה משפחתית ליריבויות ומאבקים בינלאומיים?

מה המשמעות של העובדה שמואב עמון ואדום, כמו ארם ואשור כולם צאצאי אחינו הקדמונים? האם זה קשור לעובדה שאנחנו מכנים עד היום את הערבים (בני ישמעאל) בני דודנו. יוסף עומד מול יהודה, ואנחנו נזכרים שיוסף אבי אפרים הוא אבי ממלכת ישראל ויהודה אבינו היהודים (מלכות יהודה).  הקנאה, התחרות, רגשות האשם ואיתם המאבק על משאבי הקיום והירושה, כולם גורמים מלבים ביחסים בין עמים שכנים, כמו ביחסים בין אחים. תמוהה אם כן המגמה של ספר בראשית להציג את העמים המקיפים אותנו כאחים, כמו השימור  התודעתי של הערבים כבני דודינו, כיום. פשוט יותר היה להפריד ממש גם בסיפור.   כולנו בנים של אלוהים אחד שברא את כולנו באהבה (ממש כמו הורים במשפחה), לפיכך, כמו בין אחים, האתגר הגדול הוא לשמור על שלום במשפחה, בקהילת העמים האזורית.  וכגודל האתגר, כך גודל הקושי.

לקראת סיום קריאת הפרשות של ספר בראשית  מתבהר הדמיון הרב ביחסים בין אחים ליחסים בין עמים שכנים (עמים אחים?!).  הקבלה זו באה להאיר לנו את הדמיון המשפחתי תרבותי המחייב התקרבות ושלום למרות הקנאה והתחרות בין אחים, כמו בין שכנים, כמו בין קבוצות בעם שלנו (חרדים, שמאלנים), כמו בין עמים שונים.

אפשר לראות ביחסי האחים בתוך העם שלנו, ובין עמים משום הצהרה של ספר בראשית שכשם שהורים שואפים לשלום ושיתוף פעולה בין בניהם כך מצפה אלוהים מאיתנו שנלמד לחיות בשלום עם אחינו – השונים מאיתנו בעם ישראל, או העמים המקיפים אותנו, למרות כל הקשיים והמניעות.