מפרשת בשלח ליתרו

יצאנו ממצריים. איזו הקלה.

מכאן מתחילים הנדודים במדבר. בשבועות הקרובים עוד נכונו לנו כמה התרוממויות נפש: בשבוע שעבר קריעת ים סוף (איזו התרוממות נפש – פרעה וכל צבאו טבעו בים!) ובשבוע הבא מתן תורה. כבר אפשר לראות איך בין לבין הנדודים קשים, מתסכלים מעייפים  ועם ישראל כמו עם ישראל איננו סובלני ביותר, ורבים כבר מוכנים לחזור מצרימה.

קשה לראות בתוך המהלך הזה המפורט לפרטי פרטים את גודל המהפכה. קשה להבין אותו גם בתוך כל פרטי הזכרונות של יציאת מצריים שאנחנו מקיימים כיהודים – שבת, פסח, סוכות ושבועות, וגם הנחת התפילין היומיומית מתפרשת כזכרון ליציאת מצריים.

בסוף פרשת בא מתוארת יציאת מצריים מתוך תודעה של ההסטוריה המתרחשת:

 (ח) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם: (ט) וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם: (י) וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה: (שמות יג)

וגם: (טז) וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם: (שם)

הנחת התפילין היא מדרש על פסוקים אלה: יהודים מניחים תפילין על הראש בין העיניים ועל הידיים ממש לפי המצווה כאן.

התורה מצווה לשים את יציאת מצריים כאות על ידינו, ולזכרון בין עינינו. העובדה שהיינו עבדים וקיבלנו חירות, אמורה לכונן את התודעה היהודית הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית.

כשיהודי מניח תפילין הוא קושר את עצמו מתוך בחירה. מעשה תמוהה זה הוא שיא החירות. יהודי קושר את עצמו, כלומר מתחייב למערכת חוקים, לחברה בה הוא חי. הוא מתחייב לחיים מוסריים מתוך חירות ומחויבות לצו האלוהי – לתורה ואמור לעשות זאת מתוך בחירה חופשית. לקום בבוקר ולהניח תפילין, גם אם זה לא ממש מרגש  או מתאים באותו רגע.

בראיה הרחבה שלה יציאת מצריים היא מהפכה חברתית בה עם שלם של עבדים יוצא לחיים של חירות, מקבל תורה שהיא חוזה התנהגות בסיסי,  ואמור לפעול לפיה. לחיות לפי מערכת חוקים במקום לפי שרירות לבו של מלך. התורה תתנגד בהמשך למלוכה, היא תצא נגד מנהיגים חזקים כי מלכים דרכם לשעבד את נתיניהם, במקום כל אלה היא מציעה שלטון של אלוהים שגם אם הוא קפריזי וקנאי ואלים הוא איננו אדם הוא נמצא מעל המערכת האנושית.

מבחינה זו מרגע שאלוהים איננו מתגלה או מתערב עוד בהנהגת העולם, והעם היהודי מנהל את חייו לפי התורה, יש בכך משום העלאת דרגת החירות. הסמכות נמצאת רק בספר ואנחנו כבני אדם נקראים להבין מתוך לימוד ולנהל את חיינו בהתאם לאופן בו אנחנו מבינים, מפרשים או דורשים את הכתוב. התורה הזאת היא פתוחה לכולם ושווה לכל נפש כלל מי שילמד וידרוש אותה היא שלו והיא תתן לו את סמכותה….

המהפכה הזאת לא התממשה במלואה  מאז יציאת מצריים ועד היום, אבל כינון תרבות בה זכר יציאת מצריים הוא במרכז דופק החיים היומיומי, השבועי והשנתי, קוראים לנו לא לוותר ולהמשיך ללחום ולשאוף למען אותה מהפכה – שחרור עבדים, יציאה מעבדות לבשר ודם.

גם היום אנחנו חיים בחברה בה בני אדם משעבדים בני אדם אחרים – המדינה שאמורה להיות המסגרת המאפשרת לנו חירות אנושית, נחווית פעמים רבות כמשעבדת. המסחר בבני אדם (אם זה עובדים זרים או נשים ונערים הנמכרים לזנות), השליטה באמצעות כסף, כוח או סמים, כל אלה הם סממני העבדות הקשים של תקופתנו. מסתבר שיציאת מצריים היא אתגר שעדיין לא ממשנו אותו עד סופו הוא אתגר של שחרור מכל שעבוד –  ברמה האישית לסגריות, לשתיה, לטלויזיה, לאינטרנט, לסולולרי, והוא גם אתגר לאפשר לילדים שגדלו בעוני לפרוץ את מעגל העוני ולהיות מבוגרים המפרנסים בכבוד. הוא אתגר לאפשר לאנשים לממש את חייהם, והוא אתגר לתת שוויון זכויות למיעוטים (גם לנשים).

האתגר הוא כל –כך גדול ומורכב שאולי ניתן להבין מדוע מכאן ועד סוף התורה נשאר בספור הנדודים במדבר שהם המסע הגדול אל החירות מסע שכנראה לא במקרה מלווה את העם היהודי כל שנה מחדש משבוע לשבוע בקריאת פרשות התורה. ומכאן גם נבין מה הצורך בכל הפרטים של מהלך היציאה הגדול.

מודעות פרסומת