כמה משפטים על פרשת משפטים

פרשת משפטים היא ערב רב של חוקים – גופים משפטיים – המובאים כהמשך לעשרת הדברות.

התורה לא מציינת את אופי הקשר בינה לבין דברי הברית הניתנים במעמד הר סיני, ולא לגמרי ברור אם המשפטים האלה נאמרים ממש באותו מעמד או שהם מעין נספח לדברי הברית – עשרת הדברות.

הקובץ הפותח מעניין ואקטואלי ביותר:

(א) וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם:

(ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם:

(ג) אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ:

(ד) אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ:

(ה) וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי:

(ו) וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם: ס                                                                                        שמות כא

בצעירותי היה ברור שעבדות משמעותה דפוסי שעבוד שבני אדם לוקים בהם, כגון התמכרויות למיניהן, השתעבדות לטלויזיה וכיוצא באלו. היה ברור שבזמננו אין עוד עבדים שעובדים אדונים בני אדם, ואם יש, כך חשבנו, זה לא כאן אצלנו בישראל. והיום ברור שיש ויש שעבוד ולפעמים אצלנו כאן בישראל הוא חמור יותר מאשר במדינות רבות. הסחר בנשים לזנות, למשל הוא הבולט בצורות השעבוד המודרניות והוא קשור במקרים רבים גם בשעבוד של הנשים הללו לסמים.

והנה, בפרשת משפטים מסתבר שעבד עברי היה קיים גם בחברה העברית החופשית של יוצאי מצריים. כלומר החזון הגדול של שחרור העם מעבדות מתממש רק בחלקו, והתורה רואה צורך לצמצם את הקף העבדות בקרב בני החורין יוצאי מצריים. הצמצום הזה מתבצע על ידי קביעת זמן מקסימלי של עבדות – שבע שנים – כמו שבת וכמו שמיטה, שאחריהן העבד יוצא לחופשי מבלי שהוא יתבקש לשלם על שחרורו (כנגד הקניין שביצע אדונו בעת שקנה אותו לו לעבד). כלומר, עבד עברי הוא עבד לתקופה של שבוע שנים בלבד, ואז אם לא ירצה להשתחרר הוא הופך להיות עבד נרצע לאדונו.

עכשיו עלינו לברר מדוע מכל המשפטים פותחת פרשת משפטים דוקא בזה הקורא לשחרור עבדים?

הדיבר הראשון  בעשרת הדיברות אומר:

(ב – ג) אָנֹכִי ה'  אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:                                                                                     שמות כ

קיום הברית הוא אם כן האפשרות היחידה שהתורה מכירה להיות בני חורין. כל אל אחר ישמור אותנו עבדים, משועבדים.   אפשר לראות בחוק הזה גם את הצד השני של דיבר זה: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי משמעותו שגם אתה תזכור שאינך אלוהים, ואם זכית להעסיק עבד אתה חייב לו את זכותו האנושית הבסיסית את החרות. עבדות אדם לאדם היא זמנית אלא אם האדם מימש את חרותו וככזה בחר להיות עבד.

צמצום העבדות היא אולי הערובה החשובה ביותר והראשונה במעלה לקיום חברה אנושית מוסרית. התורה קוראת לנו לצמצם ככל האפשר יחסי אדנות. התורה שואפת לחברה שמאפשרת לאנשים שנאלצו מסיבות כלכליות כאלה או אחרות למכור עצמם לעבדות, לשוב ולהיות בני אדם חופשיים, אזרחים שווי זכויות, ולעשות הכל כדי שתהיה תנועה בין מעמדית בתוך העם.

חוק העבד מחזיק את אחד האתגרים הגדולים ביותר בחברה הישראלית כיום – האתגר לאפשר לאנשים לצאת לחופשי: לבני עניים ובני מהגרים להיות בוגרים משכילים, מפרנסים ותורמים לחברה. בלשון החברתית קוראים לזה שינוי מצב סוציו אקונומי. חוק העבד קורא לנו לחיות במהפכה חברתית מתמדת, מהפכה של העצמה ודאגה לזכויות החלשים בחברה כשווי ערך. חוק העבד אקטואלי וחשוב בימינו לא פחות משהיה ראשוני במעלה לאחר מתן תורה. וזאת מבלי להזכיר במילה את העיסוק בשאלת הזנות.

מודעות פרסומת