באמצע שנת תשע"א גמלה בלבי ההחלטה ללמוד יהדות. היו לכך מספר גורמים, אמנה אחדים מהם: סיפורי התורה עניינו (ועודם מעניינים) אותי וסקרן אותי "להיכנס" לעומקם; זיקה שהתעוררה בי למקורותינו; האם יש תשובה לשאלה "מהי היהדות?"; ומחשבה נוספת שחלפה פעמים רבות בראשי: כיצד – והאם אפשרי בכלל הדבר – שחילונים ודתיים יסבו יחד לשולחן משותף וידנו במקורות (שהתנ"ך הוא רק אחד מהם). כאן טרטרה בראשי בעיה: שמעתי וידעתי על לא מעט מקומות שלומדים ועוסקים בנושא היהדות (אני מתגורר בשכונה עם אחוז דתיים גבוה) וחששתי מחבר'ה שינסו להחזיר אותי "בתשובה", חששתי ממטיפים, וחששתי מאנשים שמרגישים שיש להם תשובה והסבר לכל דבר ועניין ולא יקבלו את דעותיי, הגיגיי ואת מי שאני. אז נמנעתי. ונמנעתי. ונמנעתי עוד קצת. עד ליום שפתחתי את תיבת הדואר האלקטרוני ומצאתי הזמנה ללימוד מעורב (נשים, גברים, דתיים וחילונים) של פרשת השבוע.  התקשרתי. מעברו האחר של הקו נשמע קול אישה (נחמדה מאוד) שמסרה פרטים טכניים והזמינה אותי להתרשם מאחד המפגשים השבועיים.

הגעתי למפגש. מסביב לשולחן ישבו לומדים מאירי פנים, חלקם מכיר את המקורות מקרוב, לחלקם היה זה אחד המפגשים הראשונים איתם. במהלך הלימוד התחלקנו לקבוצות ("חברותות"), 4-3 אנשים בכל חברותא, ודנו בסוגיות נוספות הקשורות לאותו לימוד (החברותא מאפשרת לך להעמיק בנקודות נוספות לאלו שנדונו בישיבה של כולם יחדיו. החברותא היא גם דרך להכיר טוב יותר את האנשים הלומדים, מה דעותיהם והשקפותיהם ולהיעזר בהם כמקור לפיתוח דרכי חשיבה נוספות כשאתה מעיין בספרי המקורות השונים).

הריי בסופו של דבר, כל אחד יכול לשבת לבדו מול האינטרנט, לעיין בכל ספרי היהדות השונים (מתורה ועד למשנה, מהתלמוד ועד לתוספתא, מנחמיה ועד בן סירא), לקרוא פרשנויות והסברים- וגם להוסיף ולייצר כאלה- ולהיות אוטודידקט. רוחדשה מזמין אותך להיות אוטודידקט תוך כדי לימוד מפרה, מעשיר, לימוד שפיתח בקרבי יכולת גבוהה יותר לבקר את הנעשה סביבי (ולא פחות חשוב – מה ניתן לעשות כדי לתקן את הדורש תיקון סביבי), לימוד שגרם לי להבין שאין זה חטא לשאול שאלות, לחיות בשאלות, ולעניות דעתי, השאלה היא הפתרון והדרך טובים ביותר. אם יש לך ראש, אתה אוהב לחשוב, מוכן לשמוע את דברי האחר ולהשמיע גם את קולך, אם אתה רוצה להשפיע ודוגל ביהדות שווה לכולם – מקומך ברוחדשה. אני, בכל אופן, כבר כאן, מחכה לך.