יום הכיפורים תשע"ג

הקריאה שנכשלה/ אסף פילה

רגע לפני הכניסה לתפילת נעילה, אנו קוראים בנביאים אודות יונה הנביא המצווה ללכת ולהינבא על העיר האשורית נינווה ולהזהיר את אנשיה לעשות תשובה רגע לפני שתושמד על-ידי רבש"ע. ברם נינוה היא התפל, והסיפור של ספר יונה הוא יונה הנביא עצמו, האיש שלא עשה תשובה.

יונה שוהה במעי הדג שלושה ימים ושלושה לילות ויש שאומרים שהתפלל כל אותו זמן ויש שאומרים רק לאחר אותו זמן, איך שלא תראה את זה הדבר מפתיע, גם ובעיקר לאור תפילתו של יונה המהווה את אחד הרגעים הדרמטיים בתולדות הנבואה כולה. תפילתו של יונה במעי הדג כפי שמופיעה בפרק ב' בספר יונה כוללת שני אלמנטים: תודה לרבש"ע על הצלתו מטביעה וכן, אי חזרה בו מאי נכונותו לצאת לנבא על נינווה. וזה לא דבר של מה בכך. דבריו של יונה 'המשמרים הבלי שווא חסדם יעזובו ואני ברוב חסדך אבוא אל היכל קדשך…', מלמדת שיונה טוען שהמלחים על האנייה וגם אנשי נינוה לא עתידים לעשות תשובה של אמת. ואילו הוא, יונה, הוא איש האמת. המפתיע הוא שרבש"ע אומר לדג להקיא את יונה אל היבשה הגם כאמור שיונה לא חוזר בו מסירובו! במילים אחרות, יונה אומר תודה לך רבש"ע על הצלתי, אבל אני עדיין עומד על דעתי שאני צודק ואילו אתה רבש"ע טועה.

 גם לאחר שיונה יוצא לבסוף להינבא על נינוה הוא מוסיף למחות בפני רבש"ע על הצלת נינוה וזהו דברו אל רבש"ע: "כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה" (יונה, ד', 3). יונה מעלה את תפילתו של משה אל רבש"ע לאחר מעשה העגל ומזכיר בפניו של רבש"ע את מידותיו (שמות, לד', 6-7), אולם יותר מאשר מזכיר יונה את מידותיו של רבש"ע הוא משמיט את מידת האמת הנזכרת בתפילתו של משה: "רב חסד ואמת" (שם). עבור יונה, רבש"ע איבד את מידת האמת בכך שלא שפט את נינווה במידת הדין.

 בברכת ההפטרה אנו מזכירים את אליהו הנביא, ויש קשר הדוק בין שני הנביאים הללו יונה ואליהו. גם אליהו בשעתו טען לבלעדיות על האמת. לאחר בצורת של שלוש שנים, אליהו מזמין את נביאי הבעל ל- "דו קרב" אשר בסיומו יחליט העם מיהו אלהים אמת, האם נביאי הבעל או רבש"ע, והעם יחדל לפסוח על שני הסעיפים. אליהו מחולל נס על הר הכרמל  ואש יורדת מן השמיים ומלחכת את המים והקורבן על המזבחות, כל העם כאיש אחד עונה בספונטניות: 'ה' הוא האלוהים', ולאחריה אליהו הורג את נביאי הבעל (מלכים א', יח'-יט'). קריאה מונומנטלית זו נכנסה גם לקאנון התפילה של יום הכיפורים וחותמת את היום הקדוש.

 יחד עם זאת,, אליהו לא קונה כאמור את הקריאה הזו של העם: רגע לאחר הקריאה הדרמטית אומר אליהו בהר חורב לשם הוא בורח מפני איזבל המבקשת להמיתו בעקבות מה שעשה לנביאי הבעל: "כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ" (מלכים א', יט', 10). אליהו לא קונה את התשובה של העם, ורבש"ע נאלץ להסכים עמו: "והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל" (שם), שאר העם יפול בחרב המלחמה.

אליהו ויונה לא קונים את התשובה החלקית, הם אנשי אמת, אבל אלהים לא אוהב אנשי אמת, אמת זו מידה אלוהית ולא מידה של האדם. שני הנביאים מפוטרים ומוחלפים. לא שאלהים לא יודע שהתשובה של האנשים תהיה זמנית, אבל הוא לא מוכן שאנו נעשה את חשבונותיו. יתר על כן, כאשר אנו מסיימים את יום הכיפורים עם הקריאה "ה' הוא האלהים" אנו למעשה מכריזים כי תשובתנו היא חלקית בלבד וזמנית בלבד, לשנה עם אופציה להארכה, וגם זה לא ברור. אנו משחזרים את אותה קריאה שנכשלה. זהו הרגע המכונן של יום הכיפור בו אתה מכריז בצאת היום הקדוש שלא עשית תשובה.

 יום לא נועד לתשובה. ויש משהו באקסטטיות הדתית של היום הזה שהופכת אותו למסוכן. ביום הכיפורים אנו קוראים בתורה בפרשת 'אחרי מות' שם נמצאת עבודת כהן גדול שעמדה במרכזו של יום הכיפורים במקדש, ולא לחינם הוצמדה עבודת כהן גדול ביום הכיפורים למותם של שני אהרון הכהן אשר מתו בהקריבם "אש זרה אשר לא צווה אותם" (ויקרא, י', 1).  שכן, האקסטטיות הדתית האוחזת בנו ביום הקדוש הזה עלולה בקלות להפוך לאש זרה, הטקס הופך לעיקר. האקסטטיות הדתית הזו מזכירה לי פעמים לרוב את כל אלו המתלהבים בתפילת היום הזה, ההתלהבות הופכת ללהבה שלא צוותה.  אם תרצו היא מזכירה לי את בעלי התשובה.

 ובכך, יש גם משמעות חדשה ומפתיעה למימרה החז"לית המפורסמת במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. כך, במקום שבו יש עוד ועוד אנשים שמנכסים אליהם את האמת, ומנסים להשליך את החומרות שלהם גם על האחרים בסביבתם מרוב התלהבותם, אפילו צדיקים גמורים לא מסוגלים לשהות במחיצתם. זה מביא להם 'את הסעיף', אפילו הם הצדיקים הגמורים לא מסוגלים לשהות במחיצת בעלי תשובה רגע אחד, קל וחומר אנו האנשים הפשוטים.  יש לנו בשנה 10 ימי תשובה ו-  355 ימי שאלה, וזו הפרופורציה המתאימה. יום הכיפורים נועד לסליחה וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יום הַכִּפּוּרִים הַזֶּה לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּו אֶת כָּל עֲונותֵינוּ… בָּרוּךְ אַתָּה ה' מֶלֶךְ מוחֵל וְסולֵחַ" (תפילת העמידה ליום הכיפורים). ואולי אם יום הכיפורים ייהפך ליום סליחה במקום ליום תשובה, נזכה שיתקיימו בנו שתי המילים שאמר רבש"ע למשה: 'סלחתי כדבריך'.

 גמר חתימה טובה.