מסכת אבות א', ד-ה

הדים משיעור בית המדרש- ח' כסלו, תשע"ה (30.11.14)

מסכת אבות א', ד-ה

השבוע התמודדנו בבית המדרש עם שתי המשניות של הזוג הראשון במסכת אבות:
(ד) יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם:
(ה) יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם:
יוסי בן יועזר – איש הפריפריה קורא לאנשיו ותלמידיו להסתופף בחברת חכמים. קצת הפריעו לנו הביטויים מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶשׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם. אבל חשבנו שאולי זו דרך מעניינת להכניס תלמידי חכמים במקום כהנים או לווים  למודעות של תלמידיו ולמעגל ההשפעה על חייהם של תושבי הפריפריה (אישית, חשבתי על הקושי שלנו- אנשי ההתחדשות היהודית- כמלמדי תורה שאינם ממומנים ולא "מוכרים" להכנס לתודעה הציבורית, ואולי תלמידי חכמים במהלך בית שני היו במקום דומה לזה של אנשי ההתחדשות היהודית של היום).
אח"כ נחשפנו לפרוש המהפכני של ר' חיים מוולוז'ין (מייסד ישיבת וולוז'ין החרדית…) למשנה זו:
הנה הלימוד נקרא מלחמה, כמו שאמרו "מלחמתה של תורה", אם כן גם התלמידים לוחמים יקראו… ואסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם, ולפעמים יהיה האמת עם התלמיד, וכמו שעץ קטן מדליק את הגדול. וזה שאמר "יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק", מלשון "ויאבק איש עמו" (בראשית לב, כד), שהוא ענין התאבקות מלחמה, כי מלחמת מצוה היא. וכן אנו נגד רבותינו הקדושים אשר בארץ ונשמתם בשמי מרום, המחברים המפורסמים, וספריהם אתנו, הנה על ידי הספרים אשר בבתינו, בתינו הוא בית ועד לחכמים אלה, הוזהרנו גם כן וניתן לנו רשות להתאבק וללחום בדבריהם ולתרץ קושייתם, ולא לישא פני איש, רק לאהוב האמת.
מדהים לראות איך ר' חיים מוולוז'ין עושה בדיוק את מה שהוא מדבר עליו. ואיך הוא נוגע בדיוק במה שהכי הפריע לנו במשנה זו. זהו פרוש דרשני שפשוט הופך את הקושי הזה ליתרון ומגדיר עבורנו מחדש את ערכו של הלימוד שלנו, לימוד שהרבה פעמים לא מוכן לקבל כל דבר שכתוב במקורות כפשוטו.
ואז הגענו לדברי ר' יוסי בן יוחנן איש המרכז מירושליים, שקרא לעשיה חברתית. אבל אליה וקוץ בה:
בצד הקריאה למעורבות חברתית: יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ. הוא מוסיף גם: וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. ואם לא די בכך מוסיף מישהו בהמשך המשנה הזאת: בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם.
ומה שאני הולכת איתו מערב הלימוד שלנו בבית המדרש הוא האתגר להתאבק בעפר רגליו של ר' יוסי בן יוחנן ולהבין מחדש את וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.
חשבתי על השיחה כניגוד לדיבור או כניגוד ללמידה. מה שמזמין לומר לו בוא ר' יוסי ונלמד יחדיו. ולהרגיע אותו שאין סכנה ולא אקח אותו לשוח…. (שלא חלילה ירבה שיחה עם אישה…)
ואני עדיין מחפשת המשך.
ותודה לר' יוסי איש צרדה ור' יוסי איש ירושלים- הזוג הראשון שהביא לפנינו לראשונה מחלוקת שקיימת ועומדת עד היום- במה להשקיע את זמננו ומרצנו בעזרה לעניים או בלימוד תורה.
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s